כיום כולם מדברים על הקורונה אבל ישנה קבוצת מחלות מסוג אחר, שהיא נפוצה יותר מהוירוס הידוע לשמצה – מחלות החניכיים. על פי הסטטיסטיקה, מחלות חניכיים תוקפות כ-80 אחוזים מאוכלוסיית העולם, אך רבים אינם מבחינים בה כלל לפני שהמחלה מחמירה. כדי להימנע ממצב בו מבחינים במחלת חניכיים בשלב מאוחר מדי, ראשית נדון כאן בסימני הזיהוי שלה.
לפני שניגש לרשימת סימני הזיהוי, חשוב להבין שישנן שתי מחלות חניכיים עיקריות:
- ג'ינג'יביטס – דלקת חניכיים קלה יחסית, שעדיין לא יצרה נזק בלתי הפיך.
- פריודונטיטיס – דלקת חניכיים חמורה יותר, שהספיקה ליצור נזק באחיזה של השן או השיניים.
סימני זיהוי של מחלות חניכיים
הסימן הראשוני הנפוץ ביותר לתחילת התפתחות של מחלות חניכיים הוא דימום בזמן צחצוח השיניים או אכילה. בשלב מתקדם של הדלקת, הדימום עלול להפוך לספונטני. סימנים נוספים שכדאי לשים לב אליהם הם אדמומיות ונפיחות של החניכיים.
בשלבים מתקדמים יותר של המחלה, סימנים נוספים שעלולים להופיע ומעידים על החמרת הדלקת כוללים:
- ריח רע מהפה.
- רגישות לחום ו/או קור.
- חניכיים בצבע סגול-כחלחל.
תופעות אלה עלולות להעיד על תהליך של נסיגת חניכיים. במצב תקין החניכיים מגנות על צוואר השן מפני זיהומים כמו חומת הגנה, אבל בנסיגת חניכיים החומה הזו מתכווצת וצוואר השן נחשף לחלל הפה. במצב זה מצטברים חיידקים על החלק החשוף והשיניים הופכות לרגישות לטמפרטורה. במצבים חריפים השיניים מתחילות לאבד את אחיזתן בחניכיים, מתנדנדות ובסופו של דבר עלולות לנשור.
אוכלוסיות בסיכון מוגבר להתפתחות מחלות חניכיים
כל אדם באשר הוא חייב לדאוג להיגיינה ולבריאות הפה, אבל ישנן אוכלוסיות מסוימות שמומלץ שיקפידו על כך אפילו יותר. להלן כמה מהן:
- מעשנים כבדים – הניקוטין מאט את הליך הריפוי הטבעי של החניכיים, מה שהופך אותן לפגיעות יותר.
- גורם גנטי – אם מישהו במשפחה מדרגה ראשונה נוטה לפתח מחלות חניכיים לעתים תכופות, יכול להיות שמעורב פה עניין של גנטיקה.
- נשים בהיריון – לאור הפרשה מוגברת של הורמונים בתקופה זו, לפעמים החניכיים נחלשות והחיידקים מנצלים את המצב.
- מטופלים הסובלים מדיכוי של מערכת החיסון.
- מטופלים בעלי כתרים ישנים או לקויים, שיש לתקנם או להחליפם.
- מטופלים הסובלים ממחלות מערכתיות.
כיצד מטפלים במחלות חניכיים?
האבחון הקליני של המחלה ורמת חומרתה נעשה באמצעות צילום רנטגן והערכה של עומק כיסי החניכיים, כלומר הרווחים שהחיידקים יצרו ברקמה. במקרים מסוימים תיעשה בדיקת מעבדה כדי לבחון את נוכחות החיידקים בחניכיים. על פי הנתונים שיתקבלו מתהליך האבחון, רופא השיניים יגבש את תכנית הפעולה המתאימה ביותר לטיפול בבעיה.
סוג הטיפול משתנה על פי אופי וחומרת הדלקת. לדוגמה, הרופא יכול לבצע ניקוי עמוק תת-חניכי, שתכליתו הוא להסיר את רובד החיידקים, האבנית והרעלנים שהצטברו. מדובר בניקוי יסודי יותר בהשוואה לניקוי בביקורת שגרתית, לכן לפעמים נדרשות מספר פגישות והרדמה מקומית כדי להשלים את הטיפול. בנוסף, יתכן ורופא השיניים יספק הוראות ומרשם לנטילת אנטיביוטיקה מתאימה.
במקרים קשים מאוד בהם הניקוי אינו מספיק והעצם התומכת בשיניים נפגמה, רופא השיניים יכול להמליץ על ניתוח חניכיים. הניתוח יתקן את הנזקים שנוצרו כמו צמצום הכיסים, כיסוי שורשים חשופים ובנייה מחדש של החניכיים.
בתום הטיפול, רופא השיניים ידריך את המטופל להגיע לביקור כל 2-6 חודשים כדי לבחון את ההחלמה ולבצע ניקוי נוסף לסילוק רובד החיידקים. חשוב להגיע לפגישות אלה מאחר וזו הזדמנות לאבחן בשלב מוקדם אם חלה החמרה חדשה במצב החניכיים.
כיצד להימנע ממחלות חניכיים?
המפתח להימנע ממחלת חניכיים הוא היגיינת פה תקינה. ככל שתקפידו יותר על צחצוח נכון של השיניים פעמיים ביום, כמו כן שימוש קבוע בחוט דנטלי ובשטיפת מי פה, הסיכוי להתפתחות של דלקת ירד. בנוסף, אל תשכחו להגיע לביקורת אצל רופא השיניים כדי שיוכל לאבחן בעיות לפני שיחמירו, ולניקוי אצל השיננית אחת לחצי שנה כדי לנקות את האזורים שקשה להגיע אליהם עם מברשת השיניים בלבד.
